רק באמצעות צוואה, הנכתבת בהתאם לכללי החוק, יכול אדם להיות בטוח כי לאחר מותו יחולק רכושו בדיוק לפי רצונו.
עריכת צוואה הינה פעולה אשר אדם יכול לבצע לבדו או באמצעות עורך דין. במצבים פשוטים יכול אדם לערוך צוואה בעצמו, צוואה בכתב יד, בה יביע את רצונו הפשוט והברור. המסמך צריך לכלול תאריך וחתימה ולהיות בכתב ידו של המצווה.
בכל מקרה בו הצוואה קצת יותר מורכבת, או במצבים בהם קיים חשש שצד שלישי כלשהו יגיש התנגדות לקיום צוואה – רצוי מאוד לערוך צוואה בפני עורך דין, “צוואה בעדים”, כדי שלצוואה יהיו עדים אשר יוכלו להעיד על נסיבות עריכת הצוואה ועל כל הסובב אותה ועל מצבו ורצונו של המצווה.
עריכת צוואה אינה פעולה משפטית פשוטה כלל ועיקר, כאשר לעריכתה יכולות להיות משמעויות ו/או תוצאות משפטיות עתידיות, אשר, לעתים, אינן תואמות את רצון המצווה (אשר כבר לא יהיה בין החיים, על מנת להעיד על רצונו), וזאת עקב פגמים ו/או ליקויים בעריכתה, הנובעים מחוסר תשומת לב ו/או אי ידיעה. עסקינן במסמך חשוב ורגיש ביותר לכל אדם העורך צוואה, ולפיכך, טרם עריכת צוואה מומלץ מאוד להיוועץ עם עורך דין מומחה לצוואות
צוואה הינה כלי רב עוצמה, המאפשר לכל אדם להמשיך ולשלוט ברכושו אף לאחר פטירתו. אכן, צוואות “רגילות” כוללות הוראות פשוטות של העברת הנכסים למי שהמצווה ציין בצוואתו, אולם במקרים רבים – לו תשומת הלב של המצווה היתה מופנית לאופציות אחרות – היה המצווה כולל בצוואתו מנגנוני שליטה ואופציות ביצוע אשר ישרתו טוב יותר את רצונו האמיתי.
חוק הירושה מכיר בארבע צורות לכתיבת צוואה:
צוואה בכתב יד – מסמך הכתוב כולו בכתב ידו של המצווה, הכולל תאריך וחתימה של המצווה, אשר מורה מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. הצוואה כשרה אף ללא נוכחות עדים.
צוואה מסוג זה אינה מומלצת, אלא אם המוריש בטוח שהוא מכיר את הוראות החוק ומזוגל לנסח צוואה שלמה ותקפה אשר תשקף את רצונותיו.
צוואה בעדים – צוואה היכולה להיכתב בכל דרך, בין בהדפסה ובין בכתב יד, ובלבד שהמצווה יחתום עליה בפני שני עדים אשר יאמתו את חתימתו, בתוספת תאריך חתימת הצוואה והאימות.
זהו הסוג הנפוץ ביותר של צוואה.
צוואה בפני רשות – המצווה מופיע בפני רשות מוסמכת (שופט, רשם או נוטריון) המעלה את דברי המצווה על כתב, אין צורך בחתימת המצווה ואין צורך בכל סממן מצד המצווה.
צוואה בעל פה – נקראת גם "צוואת שכיב מרע", צוואה נדירה ביותר, נערכת במצבים בהם המצווה רואה עצמו אל מול פני המוות (עומד בפני ניתוח מסוכן או שהייה במקום מסוכן) ועל כן הוא מצווה בעל פה, בפני שני עדים, כאשר בסמוך לאחר מכן אותם עדים ערכו פרוטוקול ואף הפקידו את הצוואה אצל רשם הירושה.
עומד בפני סכנת מוות, כמו ניתוח מסוכן או שהייה במקום מסוכן, כאשר יש חשש אובייקטיבי וסובייקטיבי להמשך חיי המצווה.
הצוואה המצויה ביותר היא הצוואה בפני עדים, צוואה אשר יכולה להיכתב בכל דרך, בין בהדפסה ובין בכתב ידו של אחר – ובלבד שהמצווה יחתום עליה בפני שני עדים אשר יאשרו את הדבר בחתימתם בגוף הצוואה, בתוספת תאריך.
בשנת 2005 תוקן החוק והוכנס בו סעיף הנוגע לנושא של צוואה הדדית בין בני זוג.
צוואה הדדית נותנת פיתרון במקרה בו בני זוג רוצים להבטיח כי לאחר פטירת שניהם רכושם המשותף יעבור לילדיהם המשותפים בבוא יומו קיימת אפשרות לערוך צוואה הדדית.
מקרה זה מהווה ‘צוואה הדדית’, היכולה להיות במסמך אחד עליו באה חתימת שני הצדדים, או בשני מסמכים נפרדים.
בעקרון, החוק מבטיח בן זוג ממצב בו הוא מוריש את רכושו לבן זוגו, על מנת שזה יוריש את הרכוש לילדיהם המשותפים בבוא יומו, אולם לאחר פטירת בן הזוג הראשון, משנה בן הזוג הנותר בחיים את צוואתו ומוריש את הרכוש לאחרים.
עריכת צוואה מסוג זה תבטיח את הצדדים מפני שינויים עתידיים, חד צדדיים (בכפוף להוראות החוק).
לאחר כתיבת צוואה, מומלץ להפקיד את הצוואה (עותק מקורי) אצל הרשם לענייני ירושה. הליך הפקדת הצוואה כולל הפקדה דיגיטלית, דרך הזדהות ממשלתית, והפקדת עותק מקורי (ניתן לשלוח בדואר רשום לרשם הירושות).
הפקדת הצוואה מקנה בטחון משפטי ומהווה מעין הודעה, כי קיימת צוואה, ולכן על פי רוב העיזבון יהא חייב להיות מחולק על פיה (אלא, למשל, אם יוכח שקיימת צוואה מעודכנת)
